לפני מספר ימים, במסגרת קורס שאני מעבירה בטכניון, דיברנו על ארגון אג’ילי. מה אומר המושג “אג’יליות ארגונית” ומהן העקרונות שצריך לאמץ כדי להשיג את אותה אג’יליות מבוקשת. זו שתעזור לארגון להתמודד במצבי משבר.
אחד המשתתפים בקורס, שיתף ואמר שהוא עובד באחת מהחברות הוותיקות והגדולות במשק, וכל הדברים שאני אומרת לגבי אג’יליות אולי נכונים בתיאוריה, אבל במציאות זה לא כך. לפי הניסיון שלו, ארגונים אולי אומרים שהם אג’יליים, אבל הם לא באמת.
למען האמת, הוא אכן צדק.
בקורסים בהם אני מלמדת, אני תמיד משתדלת לאזן בין המקום בו ארגונים שואפים להיות, למה שקורה תכל’ס בשטח. אני מאמינה, שמשתתפי הקורס נמנים על אלה שיכולים להיות סוכני השינוי בארגונים והם אלה שמניעים את תהליכי השינוי בכיוונים הנכונים. כמו לדוגמא – לכיוון של אג’יליות ארגונית.
זו בדיוק הסיבה שחשבתי שיש פה נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב. אין פה עניין של “שחור או לבן”- או שארגון אג’ילי או שהוא לא אג’ילי.
לפעמים, באמת לארגונים לוקח זמן לעשות שינוי מחשבתי (וזה בדיוק מה שזה – קודם כל זה שינוי מחשבתי. לא רק טכנולוגי ולא רק תהליכי). אבל, עצם המודעות בארגון, עצם זה שמתחילים לדבר ולחשוב על הנושא הזה, זה כבר בעיניי צעד בכיוון הנכון.
ובכלל, מי קבע מהו אותו “יעד” של אג’יליות, שארגון צריך לעמוד בו כדי להיות “ראוי” לתואר “ארגון אג’ילי”? האם יש רף כזה? האמת היא שאין רף כזה. כי אחד העקרונות שמאפיינים את האג’יליות היא הנושא של השיפור המתמיד.
באנלוגיה, אם מישהו רוצה להוריד ממשקלו 10 ק”ג ויודע שהוא צריך לשנות את התזונה ולעשות פעילות גופנית. ונניח שאפילו יש לו תפריטים מתאימים ותכנית אימונים מותאמת אישית. האם אותו אדם יוריד שבוע לאחר מכן את אותם 10 ק”ג? ברור שלא. יש פה תהליך שהוא צריך לעבור (רובו אגב הוא תהליך מנטלי).
אז מה בכל זאת קובע האם ארגון הוא אג'ילי מספיק?
הרבה פעמים אני פוגשת ארגונים שמודדים את רמת האג’יליות לפי פרמטרים כמו – “האם מתנהלים לפי מתודולוגיות סקראם או קנבן” או “האם הכלים שלנו תומכים בניהול פרויקטים אג’יליים”. שם הם שמים בד”כ את הפוקוס – בתהליכים ובכלים. אך בעיניי, אלה הם רק האמצעים.
ההצעה שלי היא להסתכל ולבדוק עפ”י שני פרמטרים:
1. מה מהירות התגובה כשקורים מצבים אלו.
2. מה כושר ההתאוששות של הארגון מכל מיני מצבים בלתי צפויים.
ממש כמו שבוחנים אם אדם נמצא בכושר או לא – לפי משך הזמן שלוקח לו לחזור לדופק תקין לאחר מאמץ. כך גם ארגונים – כמה מהר לוקח להם לחזור לפעילות תקינה, לאחר מצבים בלתי צפויים (קורונה מישהו?). אלה בעצם המדדים היחידים שצריכים לעניין את הארגון. ולא האם הוא מקיים “טקסים” או תהליכים אג’יליים אחרים. אלה רק האמצעים. הם לא המטרה.
שאלות שיעזרו לכם להבין עד כמה הארגון שלכם אג'ילי
הנה כמה שאלות לדוגמא שיעזרו לכם לבדוק האם רמת האג’יליות בארגון שלכם מספקת. כלומר, מה כושר ההתאוששות שלכם ממצבים בלתי צפויים ומהי מהירות התגובה שלכם לשינויים שקורים:
- כמה מהר אתם מצליחים לצאת בקמפיינים שיווקיים חדשים ללקוחות שלכם (למשל, כתגובה למהלכים של מתחרים)?
- באיזו מהירות אתם מצליחים לייצר מוצרים ושירותים חדשים שהלקוחות שלכם מאמצים?
- האם יש לכם יכולת לגדול מהר, לעשות סקיילינג, לפתוח סניפים חדשים?
- כמה מהר הצלחתם לשנות את המודל העסקי שלכם ולהתאים אותו למשבר הקורונה (בענפים הרלוונטיים)?
- כמה מהר אתם מצליחים להתאים את ערוצי השירות והתקשורת לציפיות המשתנות של הלקוחות שלכם (ושוב, מה שקרה במשבר הקורונה יעזור לכם לענות על זה)?
- באיזו מהירות אתם מצליחים להעביר החלטה בארגון?
- האם העובדים אצלכם מרגישים בנוח "לקחת סיכונים" ולהציע רעיונות לא קונבנציונאליים, או שמעדיפים "ללכת לפי הספר" בלי לשאול שאלות?
שאלות אלה ונוספות הם אלו שמהוות את המדד האמיתי לרמת האג’יליות הארגונית, והאם נדרש להמשיך ולשפר אותה.
אז אחרי שקראתם את השאלות, מה אתם אומרים על רמת האג’יליות של הארגון שלכם? האם היא מספקת?
